פסק-דין בתיק תא"ק 5025-05

1.                  בין הנתבעות לנפגעת פלונית בתאונת דרכים (להלן: הנפגעת) נחתם הסכם פשרה במסגרתו נוכו תגמולי המל"ל להם זכתה הנפגעת בעבר בענף נכות כללית, וזאת לאור מצג לפיו הנפגעת אינה זכאית עוד לתגמולים בשל מגוריה הקבועים בחו"ל. לאחר שהתקבלה אצל הנתבעות דרישת התובע לשיפוי בגין הגמלאות ששילם וישלם לנפגעת התברר שהנפגעת זוכה לגמלאות גם כיום, מכח הוראת האמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של מדינת פינלנד בדבר בטחון סוציאלי (כ"א 1246, כרך 39, עמ' 1, מיום 15.9.1997; להלן: "אמנת פינלנד"). לפיכך דרש התובע, מכח הוראות ההסכם רב השנים ששרר בין הצדדים, שיפוי גם בגין גמלאות העתיד. הצדדים הגיעו ביום 3.10.06 לכלל הסדר דיוני לפיו ניתנה לנתבעות רשות להתגונן בשאלה אם בנסיבות שנוצרו על התובע להפעיל את סמכות הזקיפה בהתאם להוראת סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) בנוגע לגמלאות ששולמו לנפגעת מיום 18.3.02, ובשאלות אם מנוע התובע מלתבוע סכומים אלה מכח המכתב ששלח לנפגעת ביום 18.3.02.

2.                  במסגרת הדיון בתובענה נחקרו נציגת המל"ל, עורכת-הדין ה"חיצונית" שטיפלה בתובענה שבין הנפגעת למבטחות מטעם המבטחות (להלן: ב"כ המבטחות), ובא-כוחה של הנפגעת (להלן: ב"כ הנפגעת). העדים נחקרו ארוכות, ובמהלך הדיון הוגשו עשרות מוצגים לביסוס טענות אלה ואחרות של הצדדים, בעניינים שבלב המחלוקת ובעניינים שוליים ביותר. קו פעולה דומה ננקט בסיכומים, בהם אף נשזרו טענות הדדיות מסויימות שאין אלא להצטער על הכללתן בכתבי בי-דין. לאחר שמיעת הראיות ניהלו הצדדים מגעים במשך פרק זמן ארוך, אלא שאלה העלו חרס. יוער שהראיות נשמעו בפני המותב שדן בתובענה אותה עת. הצדדים הודיעו שאין מניעה שמותב זה יתן את פסק-הדין בהסתמך על הפרוטוקולים, ובהתאם להוראת תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזה עתה הוגשו המסמכים הנוספים שביקש ב"כ התובע להגיש. לפיכך ניתן לפנות לדיון בטענות הצדדים.

3.                  בשל טיבה של הסוגיה יסקרו בתחילה העובדות, כפי שהן עולות מהמסמכים ומהראיות. לאחר מכן, ועל רקע הקביעות העובדתיות, תיבחן השאלה אם היה על התובע להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, תוך דיון בעניינים הרלוונטיים לשאלה זו.

העובדות

4.                  אין מחלוקת שהנפגעת היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 8.1.1999. בעקבות התאונה פתחה הנפגעת בהליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד הנתבעות, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: התובענה כנגד המבטחות). במקביל פנתה הנפגעת למל"ל לענף נכות כללית, נקבעה לה דרגת אי כושר מזכה והיא זכתה לגמלה.

5.                  בטרם הוגשה התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה פנה עורך-דין ממשרד ב"כ הנפגעת לנתבעת 1 ישירות במכתב מיום 21.7.02 (נספח ג1 לתצהיר ב"כ המבטחות, שהוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן; נ/19). במכתב זה ציין שהנפגעת מתגוררת "בפינלנד עם משפחתה" והבהיר שלעובדה זו השלכה על זכאותה לגמלאות המל"ל. כראיה לטענה זו צירף ב"כ הנפגעת למכתבו מכתב מיום 18.3.02 ששלח המל"ל למרשתו (נ/2) ובו נרשם "הריני להביא לידיעתך כי בקצבת הנכות המשולמת לך חלו שינויים כמפורט להלן: הקיצבה הופסקה עקב מידע שקיבלנו בדבר יציאתך את הארץ".

6.                  בדיעבד מתברר שביום 1.7.02 פנה ב"כ הנפגעת במכתב למל"ל בסניף עכו וביקש להמציא לו "בחוזר פירוט התשלומים ששולמו למרשתי" (נספח 2 לתעודת עובד הציבור של העדה מטעם התובע, שאינה אלא תצהיר עדות ראשית לכל דבר ועניין; להלן: תצהיר העדה מטעם המל"ל). ביום 11.7.02 נשלח לב"כ הנפגעת מכתב תשובה ובו נרשם "מצ"ב על-פי בקשתך פירוט התשלומים שקיבלה הנ"ל בגין נכותה" (נספח 3 לתצהיר הנ"ל). פירוט התשלומים עצמו לא הוגש לבית המשפט, והטענה כאילו הכוונה למצורף לת/12א בודאי שאינה נכונה, שכן ת/12א אינו אלא פירוט תשלומים שנערך בחודש יולי 2003, כשנה מאוחר יותר. מכל מקום, מהראיות שנשמעו עולה שבאותה עת שולמו לנפגעת גמלאות הנכות כסדרן (כך עולה גם מת/12א). ב"כ הנפגעת אישר שמכתב המל"ל הגיע ככל הנראה למשרדו, והעלה השערה שהנתבעת היא שביקשה שיבדוק עניין זה (בטרם פנה אליה במכתב?) ולפיכך פנה למל"ל עוד בטרם נעשתה הפניה למבטחת (עמ' 53 לפרוטוקול, שורה 28 - עמ' 54 לפרוטוקול, שורה 24). עוד התברר שביום 14.4.02 פנה ב"כ הנפגעת במכתב למל"ל (ת/23) ובו פירט את התשלומים ששילמה המבטחת לנפגעת וביקש "נא הזרימו יתרת הכספים המגיעים לה בגין גמלת נכות כללית ללא דיחוי". בקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם הצגת המכתב מיום 18.3.02 (נ/2) בפני הנתבעת במצורף למכתב מיום 21.7.02 (נ/19) משל הנפגעת אינה זכאית לגמלאות, שעה שמהמכתב מיום 14.4.02 (ת/23) עולה שב"כ הנפגעת ידע לכאורה שהנפגעת זכאית אותה עת לתשלום גמלאות.

7.                  אין כל טענה לפיה הנתבעות היו מודעות להתכתבות שבין ב"כ הנפגעת למל"ל. מהראיות עולה לכאורה שהנתבעות הניחו שהנפגעת אכן מתגוררת בחו"ל ואינה זוכה לגמלאות. מסקנה זו מבוססת לא רק על מכתב ב"כ הנפגעת (נ/19), אלא גם על הטענות שבכתב ההגנה מטעם הנתבעות, שם נטען לעניין מגוריה של הנפגעת בחו"ל (סעיפים 1 ו- 11 לת/7). הנתבעות הפנו שאלון לנפגעת (ת/8). בתצהיר התשובות לשאלון (שנחתם ביום 14.5.03 - ת/9) השיבה הנפגעת בתשובה לשאלה 55, שעסקה בהכנסותיה, באומרה "רק נכות כללית כמפורט לעיל וגם זאת רק עד נסיעתי לחו"ל". בהערכת הסיכון שנשלחה למבטחות ביום 1.3.04 (ת/10) התייחסה ב"כ המבטחות למקום מגוריה של הנפגעת בפינלנד כגורם בעל השפעה במספר ראשי נזק, וציינה שאם יגיעו הצדדים לכלל פשרה הוא יכלול "התחיבות של התובעת שלא לפנות למל"ל לקבל סכומים נוספים גם אם תשוב לחיות בארץ". מכאן שנכון לאותה עת סברו המבטחות שהנפגעת אינה זוכה עוד לגמלאות מהמל"ל בשל מקום מגוריה בחו"ל, ולנוכח הוראת סעיף 196(א) לחוק הביטוח הלאומי השוללת קצבה ממי שאינו תושב ישראל. להערכת הסיכון צורפה חוות-דעת אקטוארית שנערכה ביום 12.5.02, בטרם הוצא התיק להגנה (נ/11). מהנתונים בה לא ניתן ללמוד שבפני האקטואר היו נתונים אודות מתן גמלאות לאחר 18.3.02 (האקטואר התייחס לקביעה לפיה נקבעה לנפגעת נכות צמיתה מיום 1.2.02, ולאחר מכן הפנה לגובה קצבת נכות כללית לאפריל 2002 מהטעם הפשוט שחוות-הדעת נערכה בתחילת מאי 2002).

8.                  במהלך ניהול התובענה פנתה ב"כ המבטחות לאיסוף פירוט התשלומים מהמל"ל, וזה הועבר לידיה במצורף למכתב חברת האיסוף מיום 9.7.03, שהתקבל במשרד ב"כ המבטחות ביום 10.7.03 (ת/12). עיון בפירוט התשלומים שצורף למכתב (ת/12א) מעלה שהנפגעת זכתה לקבל גמלאות מדי חודש בחודשו (בסכום שהשתנה בהתאם לשינויים בדרגת אי הכושר), מחודש אוגוסט 1999 ועד לחודש יוני 2003, קרי: עד למועד פניית חברת האיסוף  למל"ל. משנשאלה ב"כ המבטחות כיצד התעלמה מעובדה זו השיבה "אני לא זוכרת אם בזמן אמת בדקתי כל שורה בתדפיס שהגיע למשרד... יש לי אמירות מפורשות מאותם זמנים של הנפגעת עצמה ועורך דינה שהפסיקו לה את התשלומים. אני לא יודעת אולי קיזוזים שיש לה או תשלומים אחרים מהעבר... לפעמים גם ממשיכים לשלם בטעות ואח"כ מתקנים את זה גם אחורה". בשל כך לא חשה ב"כ המבטחות כל צורך לפנות שנית למל"ל ולבדוק את הסתירה הלכאורית בין פירוט התשלומים לנ/2 (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 18 - 23; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 14 - 17). כן הבהירה ב"כ המבטחות שהסתמכה על מכתב נוסף של ב"כ הנפגעת, מיום 23.12.03 (נספח ג2 לתצהירה) בו פרש את הצעתו לסיום התובענה " מעבר למל"ל (נכות כללית) שהנ"ל קיבלה כאשר שהתה בארץ" (ההדגשה במקור - ר.ו.; ראו עדות העדה בעמ' 37 לפרוטוקול, שורות 8 - 10).

9.                  הסברים אלה של ב"כ המבטחות משקפים כולם תרחישים אפשריים, וכבר היו דברים מעולם ששולמו לנפגעים גמלאות שלא הגיעו לאלה על פי דין, אלא שבכך אין כדי לשלול את המסקנה שב"כ המבטחות לא פעלה בזהירות הראויה שיש לייחס לעורך-דין מנוסה בתחום הנזיקין. ניתן היה לצפות כי עורך-דין מעין זה לא יסמוך על הצהרות מעורפלות של הצד שכנגד, שלא תמיד משקפות את המציאות כהווייתה (לאו דווקא מכוונת זדון, אלא לעתים בשל חוסר הבנה של הנפגע). דומה שהצעד המתבקש בנסיבות אלה, בה קיימת סתירה בין מכתב בנוגע להפסקת קצבה לפירוט גמלאות המוכיח היפוכו של דבר, היה לפנות למל"ל פעם נוספת בטרם ייחתם הסכם פשרה, ולברר אם הנפגע אכן זוכה לגמלאות (כפי שעולה מת/12א), ואם כן - אם מדובר בטעות כלשהיא או בזכאות כדין מסיבה כזו או אחרת. בירור מעין זה מתבקש בנסיבות אלה בשל האפשרות לחשיפת הנתבעות לתביעת שיבוב ולתשלום כפל, ולמצער להיגררות להליכים הנובעים מתביעה מעין זו (כגון - משלוח הודעת צד ג' כלפי הנפגע ונסיון להיפרע ממנו). מכאן שבנסיבות שנוצרו היה על ב"כ המבטחות לבצע את הבירור המתבקש בטרם יושלמו הליכי הפשרה.

10.              לאחר שהמו"מ הבשיל לכלל הסכמה חתמה הנפגעת על שטר קבלה ושחרור ביום 28.4.04 (נספח ד' לתצהיר ב"כ המבטחות). שטר קבלה זה הוא המסמך היחיד המעגן את הסדר הפשרה בין הצדדים (לבית המשפט לא הוגש הסכם פשרה לקבלת תוקף של פסק-דין מאחר והתובענה נמחקה מתוך מגמה להעבירה לבית משפט השלום, אך לבסוף הסתיימה בהסכמה בטרם הוגשה מחדש - ת/22; עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 8 - 11). בשטר הקבלה נרשם מפי הנפגעת:

"והואיל ובאתי לידי הסכם סופי מוחלט וגמור... לקבלת פיצויים בסכום כולל של... מעבר לתשלומים התכופים שהוקדמו לי על חשבון תביעתי, ומעבר לתשלומי נכות כללית מהביטוח הלאומי ששולמו לי עד היום,

...

7. הריני מצהירה כי פניתי למוסד לביטוח לאומי, בתביעה לנכות כללית, תביעתי הוכרה ושולמו לי כספים, אך אלה הופסקו בגין עזיבתי את הארץ. אני מצהירה כי מלבד תביעה זו לא פניתי בתביעה אחרת אל המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה.

א. הריני מצהירה כי לא אפנה בעתיד בתביעה נוספת אל המוסד לביטוח לאומי בכל תביעה שהיא בגין התאונה.

ב. אם למרות התחייבות זו אפנה בתביעה כלשהיא אל המוסד לביטוח לאומי, הרי נתונה בזאת מראש הסכמתי ורשותי למוסד לביטוח לאומי לפעול בהתאם להוראות סעיף 329 לחוק המוסד לביטוח לאומי... וזאת בכל תביעה נוספת שלי למוסד לביטוח לאומי בגין התאונה (מלבד התביעה שהגשתי לנכות כללית ושבגינה קיבלתי כבר תשלומים)".

11.              התובע ביקש בסיכומיו לנסות ולייחס משמעויות מלאכותיות כאלה ואחרות לאמור בכתב הקבלה, משל ביקשה הנפגעת להתחייב שלא תפנה בתביעה חדשה אך לא התחייבה שלא להמשיך ולקבל תגמולים בגין תביעתה התלויה ועומדת. פרשנות זו עומדת בניגוד מפורש ללשון שטר הקבלה, בו הבהירה הנפגעת ב"רחל בתך הקטנה" כי בגין תביעתה למל"ל שולמו לה תגמולים "אך אלה הופסקו בגין עזיבתי את הארץ", ואינה מתיישבת גם עם ההצהרות במבוא להסכם ובסיפא לסעיף 7(ב) לשטר הקבלה. הפרשנות הסבירה היחידה של כתב הקבלה, אותו יש לקרוא כמכלול בדומה לכל הסכם (לעניין פרשנות ההסכם כמכלול ראו ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1) 562, 567 (1996); ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ נ' צח השקעות בע"מ, פ"ד נט(2) 268, 279 (2004); ע"א 6018/03 אוליאור נ' מסא א.א יזום וניהול נכסים בע"מ, פס' 16 לפסק דינה של השופטת ארבל, מיום 21.7.2007; ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל, מיום 27.3.08, בפסקה 13 לפסק-הדין; ע"א 8566/06 אמריקר נ' מליבו ישראל בע"מ, מיום 8.11.09, בפסקה 18 לפסק-הדין), היא שהנפגעת זכתה בתגמולים בעבר אך אלה הופסקו בגין עזיבתה את הארץ, והיא מתחייבת שלא לפנות בעתיד בכל תביעה שהיא למל"ל, שאם לא כן  - נותנת היא הסכמתה למל"ל לפעול לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. יוער כי הפרשנות שייחס ב"כ התובע לדברים בסיכומיו, לפיה הסתירה הנפגעת את קבלת התגמולים בפועל ושמרה על לשון עמומה במתכוון, פועלת לרעת המל"ל, מאחר והיא מחייבת את המסקנה לפיה פעלה הנפגעת מתוך כוונת מרמה גלויה בעת החתימה על ההסכם.

12.              מכל מקום, למעט המחדל שבהעדר הפנייה הנוספת למל"ל לברר כיצד משקף פירוט התשלומים ת/12א מציאות שונה לחלוטין מזו שעולה לכאורה מנ/2, נראה שלנוכח ההצהרות הברורות והחד משמעיות בכתב הקבלה סברו המבטחות שלנפגעת לא משולמות גמלאות במועד ההגעה להסכם והחתימה על כתב הקבלה. מסקנה זו התבססה לא רק על נוסח כתב הקבלה, אלא גם על האמירות במכתבי ב"כ התובעת (נ/12 ונספח ג2 לתצהיר ב"כ המבטחות), ובתשובות התובעת לתצהיר התשובות לשאלון (תשובה 55 לת/9).

13.              רק במהלך שמיעת הראיות התברר התהליך שהתרחש קודם לניהול התובענה, ולאחר סיומה בפשרה. מהעדויות עולה שלמל"ל גישה ל"פרטי ביקורת הגבולות" ומאחר והתברר שהנפגעת עזבה את הארץ ביום 6.6.01 ולא שבה במשך מחצית השנה, נשללו ממנה הגמלאות מיום 7.12.01. עם זאת, מאחר ובמועד ההחלטה על שלילת הגמלאות התברר שהנפגעת שבה ארצה ביום 24.1.02, ניתנה החלטה על שלילת הגמלאות מיום 7.12.01 ועל חידושן מיום 24.1.02 (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 15 - עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 4; מסמך ההחלטה מאגד שתי החלטות אלה - נ/3). לעניין המכתב שנשלח לנפגעת ובו הודעה על הפסקת הקיצבה "עקב מידע שקיבלנו בדבר יציאתך את הארץ" (נ/2) הסבירה נציגת המל"ל שמדובר במכתב היוצא אוטומטית מהמערכת הממוחשבת (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 5 - 9).